מגואה לגהה

מאז מיזם הקודש שלנו החל לנסוק, הרגישו בשמיים שמשהו טוב קורה לעם ישראל ולפקיחת עיניו, וכמצופה הדבר גרם להתעוררות נגדית מיידית⁦⁩⁦⁩...

ולאחר תקופה מסוימת של שקט יחסי, החלו לפתע "ליצני צומת גהה" לצאת במתקפת נגד נדושה וריקה מתוכן, ובראותם שלטענותיהם הנושנות אין כל יסוד הלכתי והגיון בריא, הם החלו להסב את הוויכוח לבעיה צדדית כביכול ("חשש עבודה זרה מהודו") שישנה לכאורה בפאות וכך חשבו בדעתם המשובשת לפסול באופן גורף את חבישת הפאה לא עלינו...

שימו לכרזה המגוחכת המצורפת בזו - קריקטורות של חזירות חובשות פאות, וציטוט של הרב שטרנבוך (לדעתם, שמיעתם והבנתם הסלקטיבית..): "רב שמעניק הכשר לכל סוגי הפאות הריהו כנותן הכשר על חזיר".

ובהקדים: שיטתם (להבדיל 770 הבדלות משיטתנו - לעולם לא הייתי חולם לפרסם כזו כרזה על חובשות מטפחות צדיקות וטהורות ללא היבט על רמת כיסוי הראש שלהן, ואם חלילה הייתי עושה כן - אני מאמין שהתגובה היתה הרבה פחות סלחנית מהתגובה האילמת לכרזה המבישה הזו... אשרינו מה טוב חלקנו ומה אצילית דרכנו!) של "ליצני צומת גהה" היא כזו: קח ארץ מפחידה כזו כמו הודו, השחל בלט את צמד המילים הנורא "עבודה זרה" דחוף קצת תמונות מזעזעות של פיגועים וסופות⁦⁩, ולבסוף תקנח עם משפט חלקי של רב גדול ומוכר בלי פסיקים, סימני קריאה שאלה או ציטוט (אולי הוא בכלל ציטט רב אחר, הרים להנחתה ופרך אותו...) וללא ציון המקור שבו הוא נאמר כדי שיהודים נבונים לא יוכלו לפתוח את המקור עצמו וללמוד את העניין לאשורו מתוך הטקסט המלא ולהבין את ההקשר המסוים בו הוא נאמר - והנה קיבלת אספסוף בור וזועם שלא יודע אם לחצות את צומת גהה באדום או בכתום...

זה בדיוק כמו שאומר לכם:

אבא של חבר שלי קיבל סרטן, ולאחר כמה ימים הוא נפטר מהסרטן...

⁦⁩רק ששכחתי לציין נקודה קטנה: את הסרטן הוא קיבל במתנה מחבר שלו שעוסק בדיג , ולאחר כמה ימים- כשנוכח שאין לו מה לעשות עם הסרטן - הוא פשוט נסע לים, שחרר אותו ונפטר ממנו לעד...

וכעת ניגש לניתוח המעקפים הקבוע שלנו ונגלה מה באמת סובר הרב:

הרב משה שטרנבוך הוא ראש אב בית הדין של העדה החרדית בירושלים ופוסק הלכה. הוא מכהן גם כראש ישיבה.

וכך הוא כותב בכרוז שפרסם בחודש מרחשון תשל"ז (והעתיק דבריו הגר"ז שכטר שליט"א, בקובץ אור ישראל כ"א):

"לאור הכרוזים על "איסור" לאשה לצאת בפאה נכרית, והשמועה שיש נשים ובמיוחד מהספרדים שהורידו הפאה נכרית ולובשות מטפחת, יש בזה מכשול רב מאוד, דמצוי שאינה מכסה כל שערות ראשה, וכן ברשות הרבים לא מספיק מטפחת לבד, וצריכה מעיקר הדין גם רדיד, דהיינו שני כיסויים כמפורש בשו"ע (שולחן ערוך), שלא להיכשל במקצת שערות מגולות, והיות שלא מסכימות לכסות כל השערות, על כן מקצת שערותיהן מגולות, ויש בזה איסור תורה וגילוי ערוה.

הריני מודיע דעתי שכל המהרהר אחר מנהג שנהגו בו רבבות אלפי כשרי ישראל, ובראשם גאונים וצדיקים, ידו על התחתונה, שיש לפאה נכרית יסוד בהלכה במנהגי ישראל וגדולי הפוסקים, ואין לחלק בין אשכנזים לספרדים, שהפוסקים שהתירו סמכו על הגאון הספרדי שלטי גיבורים".

וכך הוא כותב בספרו שו"ת 'דת והלכה' סימן א' (שנת תש"ל):

"הנה לפני כמה חדשים פורסם מהגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, מחבר ספר "יביע אומר" בקונטרס מיוחד ובעיתונים וכן בספרו, שפאה נכרית אסור מדינא (מן הדין) וכמעט כל בית ישראל עוברים חס ושלום באיסור, ועיתונים שמפרסמים על זה מודעות מכשילין את הרבים. ובמחילת כבודו מטיל בכך מום בקדשים על רובא דרובא של בית ישראל" (כלומר פוסל דברים קדושים של רוב רובו של עם ישראל).

"אמנם אם אין בדבריו אלה אלא חומרא תבוא עליו הברכה, אבל בעוונותינו הרבים אלו הצעירות שמסירות הפאה נכרית לובשות מטפחת שאינה מכסה כל שערות הראש ממש, והבאנו שבזה האיסור לכולי עלמא (לכל העולם - כלומר לדעת כל הפוסקים) חמור טפי (יותר) אלף פעמים מאיסור פאה נכרית, וכן בלאו הכי לרוב הפוסקים שצריך מטפחת דוקא (כלומר גם אלו שהעדיפו מטפחת על פאה), כוונתם שצריך שני כיסויים מטפחת עם רדיד, שלא יתראה כלל משערות ראשן וכמבואר ברמב"ם ושולחן ערוך, וזהו המנהג העתיק גם אצל הספרדים, ואם כן מצינו שבמטפחת לבד אין כל תיקון רק פירצה חס ושלום.."

"ומעתה יש לומר דפאה (שפאה) נכרית לנוהגים בזה היתר, הלוא בהאי מילתא עדיפא (הרי בעניין הזה הפאה עדיפה-) ממטפחת, שבמטפחת דוקא המציאות שמתרפה ועלול לינתק קצת, מה שאין כן בפאה נכרית הכל מכוסה.."

"ועל כן המחמיר יחמיר לעצמו אבל לא יקרא תגר על כל בית ישראל, ובפרט שחומרא בזה עלולה נמי (גם) לפעמים להביא חס ושלום הרבה קלקולים עד שמגיעים לאיסור תורה ממש, שהמחמיר צריך להיזהר ביותר לכסות כל השיערות ממש במטפחת, שבלאו הכי יצא שכרו בהפסדו, שגילוי שערות ממש איסור חמור לכולי עלמא.." (לכל העולם - לדעת כולם)

"לאחר עיון בפוסקים שאסרו נראה עוד בדרך אפשר שכמה מהם מודו שבזמנינו שאני.. (הרבה פוסקים שאסרו בזמנם יודו כיום שאין בעיה בפאה כי היום זה שונה) ..ואם כן אפילו מהפוסקים שאסרו יש מהם שמודו (שמודים) אצלנו דשרי (שמותר) מעיקר הדין בכך כמו שכתבנו. ועל כל פנים אם האמת כן יש בזה משום לימוד זכות לכמה מהפוסקים שאסרו בזמנם דווקא".

"אמנם הפוסקים הוסיפו טעם לאסור פאה נכרית מדינא (מן הדין-) משום מראית עין, אבל אנן (אנו) לא נוכל לדון משום מראית עין אלא כפי הפאות שבזמנינו, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם לעינינו נדמה שניכרת תו אין לחוש (כלומר בזמננו אין חשש של מראית עין- שנחשוב שהיא הולכת ללא כיסוי כלל ונבוא ללמוד ממנה להוריד כיסוי ראש שהרי מבחינים שזוהי פאה ללא קשר ליופי שלה ועובדה שהמנגדים לפאה לא באו וטענו ש"החזירות" הורידו כיסוי ראש לגמרי... משמע מכאן שגם הם יודעים טוב מאוד שמדובר בפאות!..). והעיקר שקל וחומר בן בנו של קל וחומר כעת שרבו הנשים ההולכות בפאה נכרית הלא במראית העין לא יתלה כלל ששערותיה פרועות, רק ידמה שיש לה פאה נכרית ולא אתי להתיר איסור גילוי שיער כלל (איש לא יבוא להתיר גילוי ראש בכלל משום שיראה נשים עם פאות ויחשוב שזה שיערן האמיתי כפי החשש שהיה פעם במקומות מסוימים בהם הפאה היתה נדירה ולכן היתה סיבה מסוימת לאסור בזמנם ומקומם משום החשש הזמני של מראית עין), וכל שכן במקום שאם שוב מסתכלים היטב מוצאים תכף שיש לה באמת פאה נכרית, (הפאה גבוהה ומבריקה מעט מהשיער עצמו, ניתן לזהות פאה על פי התסרוקת והסידור שלה, כמו כן המביט יכול להבחין בנקל ששורשי השיער לא יוצאים מהקרקפת) ואם כן היום תו ליכא (עוד [כבר] אין-) לאסור משום מראית העין מהאי טעמא גופא (מהטעם הזה עצמו- 'מראית עין'), שרבו כל כך הפאות הנכריות היום שיש לתלות בהו (- בהן, הרואה תולה את פשר מראה השיער של אישה חרדית נשואה בכך שזוהי פאה ולא חלילה שיערה האמיתי)."

"שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה (כלומר אם תגיד שאסור לגלות שיער כי זה יפה וחוששים להרהור באישה זרה למתבונן), בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן (שיערן גלוי השם יצילנו) אינו מהרהר כלל, והוה לן (והיה לנו, היינו אמורים) להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן, רק יסוד החיוב משום צניעות..(פעם גם גויות ואף נשים שאינן דתיות היו מכסות והיה נדיר -וממילא גם יותר מגרה- לראות שיער נשואה בחוצות אך כיום שיער הוא בדיוק כמו גבות, סנטר ועיניים- חלק יפה בראש האישה ותו לא! שיער אינו איבר מוצנע שגורם הרהורים! אף גבר נורמלי לא הולך ברחוב ומחפש להציץ בשיער של נשים! אין בזה גירוי ואין בזה הרהור כפי שהיה בימי קדם! אלא יסוד האיסור בזה הוא צניעותו וכיסויו של השיער האמיתי!) ואם כן נראה להתיר בזמן הזה מדינא (מן הדין) אפילו להפוסקים שאסרו."

"וקשה לתאר או לפרש כללים באיזה אופן הוה (הוא, מתקיים) פריצות או לא, והעיקר שלא לעורר תימהון, וכגון שערות ארוכות ומסולסלות דהוה (שהם) כבגדים אדומים שאסרו אז חכמינו זכרונם לברכה, דהוה (שזוהי) פריצות שמתבלטת יותר מדאי. וכן כאן אי אפשר לקבוע בזה שום כללים אלא דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות (כלל זה הוא בכל פרטי הלבוש כולל שמלות, מטפחות ומגדלי אייפל למיניהם..) פשוטו כמשמעו שלא תתבלט בתיקון שערותיה שיסתכלו עליה דוקא, וממילא אף שהיא בפאה אינה דת יהודית ומנהג בנות ישראל הכשרות מדור דור." (ויש להאיר בזה שלכאורה הרב מדבר על סגנון השיער בראשית שנות ה-70' בהן נכתב ספרו ואז אכן שיער ארוך ומסולסל היה יוצא דופן ובולט אף אצל אינן דתיות ואפילו באומות העולם להבדיל. הביטו כראיה על תמונות מהשנים הללו ותיווכחו שסגנון סידור השיער היה אז אסוף ומובנה כלפי מעלה ולא גולש כמו היום, וממילא כיום קשה מאוד לקבוע ששיער ארוך ו/או מסולסל נחשב לבליטה מאחר וזהו המראה הנורמלי של שיער נשים היום.. וצריך עיון).

"הלא במטפחת יש חסרון מצוי שקצת שערות מתגלים, וזהו איסור חמור מאוד..."

"וכן אצל הספרדים בהרבה מקומות במרוקו מצרים עירק וכו', הנוער התקלקלו ולכן החלו לכסות במטפחת למחצה לשליש ולרביע וכדו', אבל עיקר ההלכה לא נשתנה, שתורתנו הקדושה נצחית, ולא תשתנה במנהגי הדורות, שלבסוף כולם יכירו האמת ויחזרו לצור מחצבתם".

"ולעניות דעתי לספרדים ותימנים יש צד לומר שמותר יותר ממה שהותר לאשכנזים..."

"והיום הלואי שיתכסו כולן על כל פנים בפאה נכרית..."

"ויותר רצוני להדגיש, שהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא (מן הדין), אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד..."

"ואם כן המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי (מטפחת הוא שינוי מנהג אבות הרבה יותר גרוע מפאה), שזה מפורש בשולחן ערוך שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי (לא מספיק לצאת) במטפחת לבד".

"ובאמת שאלו שאסרו בפאה נכרית קל וחומר בן בנו של קל וחומר שאסרו במטפחת בגילוי שיער במקצת".

ולאחר פילפולים רבים בנוגע לחשש שיער עבודה זרה מהודו מסיק הרב כך:

"ומיהו (ןמכל מקום) כיון דאיסור משהו בעבודה זרה אינו אלא דרבנן ולא ברור (מכל מקום איסור כזה הוא לא מהתורה אלא רק מחכמים), כן אי שערות חשיבי ולא בטלי (וכן יש דיונים הלכתיים האם שערות נחשבות או בטלות בכלל), ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור.. אמנם אף שלעניות דעתי ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי (עדיפה פאה כזו עם חשש שיער של עבודה זרה) ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".

⁩וכעת ליצן מחמד שלי, הרשה לי לשאלך שאלת צם (נכתב בעשירי בטבת..) - האמנם יש מחסור כה חמור ב'רבנים אוסרי פאה' שנאלצת לעבור בשאט נפש על "לא תגנוב (רבנים שלא מסכימים אתך ותנסה לצבוע אותם במודעה שלך... !?"

שלכם, יו"ר תנועת "שלום רבנים עכשיו"

יפתח לוזיה