כשטמטום ובורות מתמזגים בהרמוניה

 

שלח לי יהודי יקר וטהור "הוכחה" עם תמונה מצורפת המתיימרת להוכיח שכביכול הרבי "אומר" שחבישת פאה נכרית "גורמת קשיים בפרנסה" לכאורה... הוא עצמו כמובן משוכנע שזה שקר נבזה כרוב ככל הפרסומים של המנגחים את הכיסוי המהודר מטעמים אפלים ואינטרסנטיים, אך בכל זאת ביקש שאחזק לו את ההברגה ואחבר אותו לאמת הצרופה...

וברוך ה' אותם אנשי דלא מעלי, יקרבם ה' ויחזירם בתשובה שלימה לפניו וירפאם מנשיכת השרף שהם מתעקשים לצרוב את עצמם, באו לקלל ויצאו מברכים, כיד ה' הטובה עלינו הרימו לנו להנחתה באשר "בזכותם" הנני בזאת להראות קבל עם ועולם מה קורה כשכל בר בי רב דחד יומא, והרבה למטה מזה כנראה במוחש, מנסה לגשת אל הקודש ולחוות דעתו הקלה והמשובשת ואף לנסות לדלות דמדומי ראיה קלושים וחלושים ממכתב יחידי שהוא "גילה" כביכול וסילף ממנו בשכלו המעוות שדעת קודשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש היא (חלילה והס מלהזכיר) נגד חבישת פאה...

כשאדם נורמטיבי לא יודע לקרוא זה עוד ניחא, כשאדם רגיל לוקה בחוסר הבנת הנקרא של מכתב קודש בשפה תורנית זה עוד מתעכל - אך כל האמור זה רק בתנאי שהוא יושב בשקט בצד ומטגן שקשוקה או כל דבר אחר שהוא טוב ויעיל בו, ואילו כשהוא מגלה קבל עם ועולם את סכלותו וריקנותו, זה כבר ממש גובל במבוכה רבתי בלשון המעטה, ממש מעטה.

בואו נא, יהודים אינטלקטואלים והגונים שכמוכם וקראו יחד עימי את מכתב הקודש וחוו דעתכם מי הוא זה אשר זקוק לאבחון דידקטי - קוגניטיבי בטרם יפצה פיו בנושאים תורניים מובהקים שכאלו.

ראשית נתחיל מהתאריך של המכתב - ה'תשי"ח (1958 למניינם), זכרו נא את הפרט החיוני הזה, כי אותו כסיל שפרסם אותו לא השכיל לשים ליבו אליו.

שנית, את המכתב הזה כותב הרבי אל יהודי מקהילת חב"ד באוסטרליה (ולמעשה לשאר אנשי שלומינו המתקשים באתגרי הפרנסה של אותה תקופה באוסטרליה) כי ע"פ טבע הם היו אמורים להסתדר כרבים וטובים ואין לו הסבר אחר "אלא הענין דשייטלען של נשי אנ"ש שיחי'" - כלומר עניין השייטלען (פאות נכריות) לא מתבצע כנדרש [כלומר - הן אינן מכסות את הראש!! שבאותה תקופה היתה זו מגיפה כלל עולמית, שנשים הלכו בגילוי ראש].

כמובן שמעבר להבנת הפשט הכתוב במפורש, מהיכרותנו העמוקה והתקשרותנו העצמית עם כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ודעת קודשו הנחרצת עשרות שנים ואילולי דמסתפינא הייתי מכנה זאת אפילו 'מלחמתו הבלתי מתפשרת על מעלת וחבישת פאה עד כדי מסירות נפש' (ע"פ יומנו של ר' משה לברטוב משנת ה'תשי"ד: "בכלל, כל ענין שרבינו מעורר עליו, הוא מאוד דורש אותו - כמו בענין כיסוי השערות בפאה אשר פעם אמר, שהוא יצליח בענין במסירות נפש ["ער וועט דורכפירן מיט מסירות-נפש"] ופעם אחת כשנתן ברכה ארוכה לאחד התמימים, אמר בסוף: כל זאת - כשיהיה פארוק (פאה), ובאם לאו - אין לכך כל קשר אלי ["האט דאס אינגאנצן צו מיר קיין שייכות ניט"]), אנו מבינים בפשטות הכי בהירה שכשהרבי טוען שעניין הפאות לא כדבעי הוא מתכוון שהן לא חובשות פאות כפי הרצון העליון וההלכה אלא מסתפקות בכיסויים קלילים אחרים (או אולי אפילו כלל לא כיסו אז, כפי שהאירני רב גאון מבאר שבע), אך משום מה ישנם יהודים ש"מבינים" את כוונת הרבי שלנו (וכמובן גם שלהם..) בדיוק הפוך!.. פתאום צץ לו מכתב אחד שסותר את כל מאות הפעמים (במכתבים, שיחות, התוועדויות, יחידויות פרטיות וחלוקת דולרים) שהרבי דרש פאה וסלד דעתו מכיסויים פשרניים אחרים וטרף את כל בניינו של רבינו בנידו"ד (?!?!). אתמהה כיצד זה ייצור המתיימר לגרום לנו לחשוב שמעט שכל בקודקודו מתבטא באופן רדוד כל כך...

נמשיך הלאה - הרבי הקדוש מלמד עליהן זכות, שהרי הורגלו "במדינתנו לפנים" (נחשו נא אדירי התבונה איזוהי המדינה המדוברת שהיתה בה חסידות חב"ד לפנים?.. לפני בואה צלחה לארה"ב ("מלכות של חסד"), ארץ הקודש, אוסטרליה ועוד?.. לא דובאי ולא סיני, ניחשתם נכונה - רוסיה..) "ששם היה קשור זה בקישויים הכי גדולים וע"י ההרגל, בהיתר ח"ו נעשה להן," אז למרבה האבסורד ידידינו מכולל אברכי הג'ינס - "קומקום למשה", הבינו ששם "במדינה ההיא" עקב הקישויים הגדולים שהיו שם הן "נאלצו להתיר לעצמן" לחבוש פאות ולא יכלו לחבוש מטפחות, שהרי ידוע שברוסיה הסובייטית -קומוניסטית של אזור שנות ה-50 הפאות היו מצויות כפתיתי שלג ורק היה צורך ללקטן, משא"כ מטפחות וכובעים שהיו ממש יקרי המציאות ונדירות ואפילו הנוכריות הרוסיות לא כיסו בהם ראשן אלא הסתפקו בפאה נכרית של יהודיה רוסיה חרדית-חסידית... כל הנאמר בירכתי הפיסקה נאמר כמובן בציניות ואירוניה מופקעים שלא יכלו שלא להתפרץ, אם זה לא היה אמיתי זה היה מצחיק אפילו אותי.

לבסוף מסכם הרבי שעם כל הכבוד ללימוד הזכות - "סוף סוף עניין השייטלען אינו בסדר כלל" - כלומר אליבא דשכל הדליל ומהמהופך של משפריצי הבדיה בה אנו מוכרחים להתעסק כעת, עניין חבישת הפאה אצל נשי חב"ד הוא ממש לא תקין ופה באוסטרליה זה לא רוסיה - שהרי כעת ניתן להשיג בשופי מטפחות, בנדנות וכובעים חלקיים ומתירניים וכלך מהתירוצים ולימוד הזכות שיש ללמד על נשות חב"ד ברוסיה שם היה קשה מאוד לחבוש את הכיסויים הללו ולכן התירו שם פאה נכרית... כמובן היפך ההגיון הפשוט, המציאות הברורה ודעתו הצלולה בעניין של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש.

אגב, כל ילדה יודעת שאחד העניינים הכי קשים שהיה על נשות חב"ד שבאו מרוסיה לאוסטרליה ודומיה (בסביבות שנת כתיבת המכתב הזה, הרבה לפני שכיסוי ראש בכלל ופאה בפרט הפכו למקובלים ופשוטים בכל העולם ברוך ה') לקבל על עצמן זה המעבר ממטפחת ודומיה לפאה נכרית כדרישת כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ועל כך הרבי נלחם בכזה להט, שהרי לטענתם הנלוזה הרבי "התיר לנו" (אולי כי התחננו כפי שהם מתחננים לרבניהם ומביאים אותם לשינוי בהוראותיהם חדשים לבקרים...

ולמותר לציין שאדרבה - כל אשה נורמלית מתחננת שיתירו לה כיסוי קלוש, קל, אוורירי ונוח כמטפחת ויפטרו אותה מהפאה הכבדה והחמה, ברוב ימות ומאורעות השבוע לכל הפחות..) ואם אכן זה היה כך אזי מה יש לרבי להילחם?!.. להילחם במי?!.. במה?!.. ביצר ברע?!.. של מי!?..... תיקו.

אגב, זו לא הפעם היחידה שכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו מגלה שחבישת פאה מביאה ברכה בפרנסה ומכלל הן אנו שומעים (וגם הרבי התבטא כך במפורש כמבואר לעיל) לאו... וד"ל.

באחד הפוסטים אעלה בעז"ה את כל המקורות המצויים באמתחתי בהן הרבי מורה דווקא בעד חבישת הפאה ונגד פשרות שאר הכיסויים, היפך הבנת אחינו התועים מכתב קודש אחד ויחיד הכתוב בלשון תורנית שלא הכי מובנת להם, אותו הצליחו לשלוף מהארכיון לאחר שפע דם, יזע ודמעות, תרתי משמע.

גילוי נאות בשולי הגיליון ופניה אישית למפיצי ה'פייק':

כשם שבוער בי נושא הפאה הנכרית, הסברתו והסרת לוט השקרים מעליו, כן ואף יותר מכך דולקת בי אהבת ישראל עזה לכל אשר ישראל יכונה, וכמובן גם כלפיכם אחיי המסלפים היקרים, אבל עליכם להבין - אנו דור של גאולה, החכמנו, התבגרנו, אנו מזמן כבר לא בימי האופל שאתם שבויים בסגנונם משום מה, שחררו נשמות, זה רק מזיק לכם, וברוך ה' מועיל, מחדד ומחזק אותנו ב"ה, ועוד והוא העיקר - יש כל כך הרבה הוגי דעות המתנגדים לפאות מטעמים גבוליים, דחוקים וכמעט בלתי נראים, הסתפקו נא בהם, אין מה לנסות לדחוק באלימות ילדותית ובכח פרמיטיבי את כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש לשפל הזה, הוא לא שם, הוא לעולם לא היה שם וגם לא יהיה שם.. חבל על בזבוז האנרגיה, העבירות והממון (שהרי "צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן"... חולין, צא.).