היינו זוג צעיר אחרי חתונה. ישבנו בתחנה וחיכינו לאוטובוס, לפתע פנתה לאישתי אישה שלא היתה נראית שומרת תורה ומצוות לעת עתה וסגנון לבושה ואורכו העידו שאין לה יד ורגל בהלכות צניעות- תרתי משמע ודי למבין.. ושחה בעזות של "רב יחצ"ן גיהנום" מדופלם: "תגידי, איך את מסוגלת לשים שיער נכרי על ראשך?!.. שיער של גויה!.."
אשתי פנתה אלי וביקשה: "אחוז בכסאי (הספסל של אגד אתם יודעים) והשב לה תשובה לטענתה.." (עיינו מסכת שבת דף פח' עמוד ב') עניתי למשועממת שכל החסידים והאדמו"רים שליט"א, החובשים שטריימל כנהוג אצלם, חובשים למעשה זנבות של חיה טמאה ואין פוצה פה ומצפצף!.. אז למה להמציא איסורים שרק גורמים להיפך הצניעות?!..
ולגופו של עניין ישנה טעות נפוצה של המון העם (ולדאבוננו גם של רבנים מסוימים) שפאה נכרית קרויה כך על שם הנכרית שממנה נחתך השיער..
בואו נבדוק את האמת על צמד המילים המטיל חיתתו על כמחצית מעם ישראל (למרבה האירוניה: ה"חילונים" שיחיו שטרם נשטף מוחם מיחצ"ני הגיהנום שליט"א חוששים ממנה כי היא סמל החרדיות, ואילו חלק מהדתיים סולדים ממנה כי היא מאלצת אותם- לטענתם- לעבוד יותר על שמירת העיניים.. לך תבין..) על פי התורה וגם לפי ההיגיון הפשוט וההיסטוריה: מעולם לא היה מצב בהיסטוריה שדווקא גויות גילחו שיערן ויהודיות חבשו אותו.. אדרבה- עד עצם היום הזה ישנן יהודיות רבות (גם ילדות) התורמות/ מוכרות שיערן לפאות.. זה ממש לא עניין ייחודי לגויות דווקא.
ומבחינה תורנית זה עוד יותר מפורש: פירוש המילה 'פאה' הוא: צד, חלק, קצה וכיוצא באלו כפירוש הפשוט של הביטויים התורניים: פאת השדה, פאות הזקן, פאות צידי הראש, ועוד כהנה וכהנה.
ובספר 'פני משה' לרבי משה מרגלית על התלמוד הירושלמי מסכת כלאים פרק ד' משנה ב' מצינו סמך לדבר וזו לשונו (ההסברים בסוגריים של עבדכם הנאמן): "מציל משום פיאה. משום צורת הפתח ועל שם שקולעין הגמי מקנה לקנה מלמעלן קרי ליה (קוראים לו-) פאה מלשון פאה נכרית וכלומר דמציל והוי כמחיצה סביב הכרם ומותר לסמוך זרעים מבחוץ."
כלומר גם הוא מבין ומפרש שפאה לאו דווקא קשורה לשיער אלא מקיש 'מפאה נכרית' ל'פאה' כפשוטה מלשון מחיצת שבת וכדומה עיינו שם בזמנכם הדחוק (זה יותר נעלה! בזמן הפנוי בוודאי עושים זאת ממילא), מכיוון שזה אותו מושג.
ופירוש המילה 'נכרי' הוא:
# בתהלים פרק א', פסוק י' : "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר."
# במשלי פרק כז', פסוק ב': "יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי וְאַל-שְׂפָתֶיךָ."
# באיכה פרק ה', פסוק ב': "נחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה ל זָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים."
כלומר פירושו של נכרי הוא- זר. ואולי יש לומר שגם 'עם נכרי' נקרא כך מכיוון שהוא זר לנו, זר לאלוקות. על דרך המילה 'גוי' שפירושה עם (גם עם ישראל מכונה לעיתים 'גוי קדוש') ומכיוון שכך, משתמשים בה גם לכנות עמים זרים שאינם יהודים.
ומכל הנ"ל מובן לכל בר דעת,עוד בטרם עיינו במקורות הרבים המסבירים מהי פאה נכרית, כי פאה נכרית פירושה בלשון מדוברת: חלק זר, צד לא שייך, קבוצת שערות חתוכות הזרות לראש.
ולהלן קמצוץ מיני ים מדברי הפוסקים בזה:
כותב ה'משנה ברורה' בפירוש באורח חיים סימן עה' סעיף ב' סעיף קטן טו': "שער נכרית קרי (קוראים) נכרית להשער שנחתך ואינו דבוק לבשרה."
וכן משמע בפירוש המשנה לרמב"ם (רבי משה בן מימון הספרדי) מסכת נזיר פרק ד': "ותנא קמא (החכם הראשון במשנה) אומר שאינו מקפיד בתגלחת מפני שיכולה לעשות פאה נכרית כלומר שער אחר."
ומשמע כך גם מפשטות לשון הפסק הידוע של "שלטי הגיבורים" רבי יהושע בועז ברוך במסכת שבת דף כט' עמוד ב' מדפי הרי"ף: "יראה מזה להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכיסוי שערות שלהן כשהן נשואות, אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן.... ונראה דל"ש (דלא שנא- לא משנה אם אלו) שערות דידה (שלה) ל"ש (שוב- לא משנה אם אילו) שערות של חברתה.."
ומשמע מכאן בפירוש שהשערות שהן חבשו היו שייכות לאישה עצמה או לחברותיה (אלא אם כן יבוא אי מי ויטען משום מה שחברותיהן הכוונה לחברותיהן הגויות בלבד...) ותמיהני כיצד נכנסה הגויה לסוגיה!?..
אם כן מכל המובא לעיל עולה כי הביטוי 'נכרי' הולך על השיער עצמו ולא על מקור חיתוכו או לחילופין 'נכרית' הכוונה לפאה גופא ולא למקור חיתוכה. לכן הפאה עצמה נקראת נכרית- זרה ונכרית לראש האישה ולא 'פאה דנכרית' שפירושו פאה של נכרית- פאה השייכת לנכרית!..וזהו בדיוק מהות עניינה ועיקר מעלתה שהיא חתוכה וזרה לראש האישה ולכן אינה ערווה כלל ונאריך בזה בהמשך.
ועוד עניין בזה: גם מבחינה הגיונית וגם מלשון ה'שלטי גיבורים' (ועוד פוסקים) משמע שהן פשוט היו מגלחות שערותיהן ומחזירות לראש בתור פאה נכרית או לחילופין נותנות/ אולי מוכרות לחברותיהן הנשואות, וזה הגיוני יותר מאשר לקנות מגויה שהרי חברתה הנשואה בין כה וכה כבר לא זקוקה כל כך לשיערה ופעם הרבה היו מגלחות (ורובן ככולן היו מכסות על כל פנים-) לאחר נישואין מסיבות הלכתיות ועד היום ישנן חסידויות הנוהגות כך ומאוד סביר שהרבה פאות היום שייכות לראש יהודי (א אידישע קאפ..)
ולטענה הדימיונית שהפאות של פעם היו "פאות קש" אז תהיה קושיה חזקה עוד יותר מדוע היא נקראת פאה נכרית שהרי היא הגיעה משדה התבואה ולא משיער אמיתי?.. ואין מנוס מלהסביר את הנ"ל כמובן ופשוט.
ולטעון שהשיער עצמו (כלומר של ה"גויה"..) בזמן המשנה וה'שלטי גיבורים' היה נראה כמו קש זו בורות עמוקה כי זה כמו לטעון שהעיניים או האצבעות של היום יותר יפות מפעם כאילו שפעם לא היו מוצרי טיפוח ויופי אף יעילים, טבעיים וזולים מהיום ואין שום ראיה לטענה הזו..
ובפרט לאחר המחקרים היום המראים שהעולם המודרני (כימיקלים בשמפו, חימצון וכיוצא באלו) רק מזיק לבריאות ולמראה שלנו..
ויהי רצון שבקרוב ממש לא יזדקקו ישראל זה לזה ולא לעם אחר בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש!
שלכם, יפתח לוזיה
יו"ר האגודה הבינלאומית-
"מחזירים פאה לראשה"