רבי יששכר בער איילנבורג היה פוסק חשוב ומפרש התלמוד בתחילת המאה ה-16, שימש כאב בית הדין בגוריציה (איטליה). חיבר את הספר "באר שבע" בו ריכז את פירושיו לגמרא ותשובותיו על שאלות תורניות.
הוא נולד בפוזן, פולין, בערך בשנת ה'ש"י (1550 למניינם) שם זכה להיות תלמידו המובהק של רבי מרדכי יפה בעל ה'לבושים', ושל רבי יהושע פלק כ"ץ מגדולי מפרשי השולחן ערוך והטור, בעל 'ספר מאירת עיניים' (-סמ"ע) על חלק חושן משפט בשולחן ערוך, ודרישה ופרישה על הטור (אגב, מי שזוכר את המיסרון האחרון משבוע שעבר וודאי יבחין בנקל ששני רבותיו הללו פסקו כה'שלטי הגיבורים' והוא למעשה חלק על פסקי רבותיו בזה!).
בספרו המצ"ב בסימן יח' הוא מביא את דברי רבי יהודה קצנילנבוגין (המכונה המהר"י קצנלנבוגן/ פדוואה) שלא פורסמו עד אז והיו בכתב יד בלבד, אך הוא מצא לנכון להביאם בספרו ואף הוסיף נופך לסוגיה מדעתו. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שנכתבה דעה מפורשת נגד חבישת פאה נכרית גלויה ברשות הרבים. דבריו ארוכים ומסועפים ולא נוכל במסגרת זו לנתחם בשלימות.
הלכך נסכם שלוש נקודות עיקריות מדבריו:
א. הוא טען שה'שלטי הגיבורים' שהבאנו בעבר לא הבין נכון, כביכול, את דברי המשנה ועל כן הסביר אותה באופן שונה לחלוטין ממנו והעלה מספר קושיות הסותרות- לכאורה- את דברי ה'שלטי הגיבורים'.
ב. הוא טען שישנה בעיה של איסור הלכתי הנקרא- 'עוברת על דת יהודית' מאחר וחבישת פאה בלבד היא כיסוי אחד ונשות ישראל נהגו לכסות ראשן בשני כיסויים כגון מטפחת ועליה רדיד (-מין בגד שנועד לכסות את כל הראש כולל כיסוי הראש התחתון וגם קצת מפלג הגוף העליון, כמו המוסלמיות והנוצריות) כפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך, ברמב"ם ועוד.
ג. הוא טען שבחבישת פאה ישנה בעיה הלכתית נוספת של מראית עין.
ויש לבאר בזה:
א. קושיותיו על ה'שלטי הגיבורים' בהבנת המשנה הופרכו כליל על ידי גדולי הפוסקים מתקופתו ועד ימינו. ואכן הרבה פוסקים לא פסקו כמותו, לא קיבלו את דעתו ודחו אותה בשתי ידיים, ועוד יובאו פריכותיהם בהמשך דרכנו.
ב. באיסורו פאה משום הטעם של 'עוברת על דת יהודית' הוא אסר בדבריו במפורש גם מטפחת (הכי צנועה ומכסה!) ללא רדיד עליה! והוא הדין בכובע (אפילו) בגודל מיחם לשבת המכסה הרמטית (נדיר עד דמיוני במחוזותינו כיום...) את כל השיער- אסור גם הוא בתכלית האיסור כשהוא משמש ככיסוי יחיד, (בין היתר-) משום 'עוברת על דת יהודית'. אם כן, ראשון וגדול אוסרי הפאה אסר למעשה גם את כל כיסויי דורנו למעט מטפחת ורדיד הרמטיים לחלוטין!..
מנגד, לגבי פאה מוכח מדברי הפוסקים שנשות ישראל חבשוה לרוב על ראשן כשהיא גלויה ללא כיסוי נוסף ואין בכך משום 'עוברת על דת יהודית' כפי שיש במטפחת לצערנו.
ג. לגבי 'מראית עין'. איסור מראית עין פירושו חשש לפרשנות מוטעית של המציאות- המותרת מעיקר הדין- מצד עיניי הרואים אותה מחמת חוסר ידע. כגון שעון שבת- אין שום בעיה הלכתית להשתמש בו אך בתחילת דרכו בבית היהודי, בשעה שלא כולם ידעו מה זה שעון שבת, היה חשש שיהודי פשוט יעבור ליד ביתו של רב העיירה, יראה את האור כבה בשבת, יחשוב בטעות שמותר לכבות את האור בשבת ויחלל שבת על סמך זה מחיסרון ידיעתו שיצאה כזו המצאה לשוק היהודי והיא מותרת לשימוש בשבת.. כמובן ופשוט שהחשש הנ"ל נעלם כלא היה ברגע שהשעון התפרסם בכל תפוצות ישראל ופג החשש ועימו אף השאלה ההלכתית זכרונה לברכה.
ולאחר שה'שלטי הגיבורים' ראה צורך להתירה מחמת דילדול השימוש בה כמבואר בעבר, קם ה'באר שבע' וטען בתוקף לאוסרה משום 'מראית עין' כי אכן במקומו לא היו פאות כבעבר והיה חשש (אמיתי ונכון) שנשים יחשבו שהרבנית שלנגד עיניהן הורידה כליל את כיסוי ראשה ויורידו אף הן בשגגתן את כיסוי ראשן לגמרי!...
אך אל דאגה, ידידי נפשי - ברוך השם ויד קודשו המכוונת, לשמחתנו האין סופית- בדורנו האחרון נחלצו חושים (כמובן בלי כוונת תחילה..) להגנת ה'שלטי הגיבורים' כנופיית מנהלי אגף הטיגון בגיהנום ועשו לפאה הנכרית קמפיין כה מושקע ופרסום בינלאומי נמרץ חוצה ימים ויבשות שבזכותם אין היום בנמצא ולו ילד אחד (אפילו לא דתי..) שבקושי נגמל מחלב דדי אימו שלא מכיר את צמד המילים הנפיץ - פאה נכרית..
ולכן ידידיי פשוט ומובן לכל בר דעת שבדורות האחרונים בכלל ובדורנו דור הגאולה בפרט כנ"ל כשאין כלל חשש של מראית עין, אזי משבטל הטעם (-הזמני, בתקופות מסוימות ובמקומות מסוימים כאמור) פקעה גם הסברה לאסור פאה, וממילא החשש של מראית עין כלל לא רלוונטי ואף אחד לא יחשוב שהאישה הדתיה הנשואה העומדת מולו הורידה את הכיסוי אלא וודאי יתלה בדעתו שהיא חובשת פאה לראשה כנשים צדקניות.
מדברי ה'באר שבע' משום מראית עין ושאר האוסרים שהלכו בעקבותיו מוכח כ-770 עדים שהפאות של אז היו נראות כשיער אמיתי וטבעי שהרי אם לא כן מדוע הם חששו למראית עין והלא ניתן להבחין שזוהי פאה!... ( "פאת קש!!...") אלא יש לומר שאכן הפאות אז בדיוק כהיום היו נראות כמו שיער אמיתי וטבעי ולכן היה חשש מראית עין במקומות בהן הציבור לא היה מודע לפאה.
ונסיים בטוב שאפילו ה'באר שבע' בכבודו ובעצמו (כמדומני שהוא היה לפחות "קצת" יותר חכם מהם.. ואפילו "קצת" יותר קיצוני באיסור הפאה.. קראו את תשובתו וטעמו לכם מהחריפות) לא העלה בדעתו כלל לאסור פאה נכרית משום: יופי/ הרהור/ משיכת עין/ החטאת הרבים/ יחשבו שהיא רווקה ויבואו להתחיל איתה (?)/ איך אישה חרדית נראית כמו גויה הולנדית? (הוא היה אשכנזי זוכרים כן?..)/ איך שמים שערות של נכרית על הראש?!?/ "גם שיער חתוך נחשב ערווה!" ושאר ירקות ששלפו מנהלי אגף הטיגון מעניבתם וניסו לשטות בדעת קודשם של הציבור הרחב והשפוי.
להזכירכם, אחיי המנהלים היקרים מפז, כביש עוקף באר שבע מגיע בסוף הדרך ל... סדום...
שלכם באהבת נפש כנה ואמיתית ובמיוחד ל'מנהלים' שביניכם על אף התפקיד השנוי במחלוקת שנטלתם עליכם... משום מה...
מנהל 'מחלקת אשרת שהייה זמנית בגן עדן',
יפתח לוזיה