הפוסק הראשון שהתיר פאה נכרית ללא פיקפוק והעלה נדון זה על שולחן הפוסקים, היה מראשוני האחרונים: קבלו ביראת כבוד וחרדת קודש את הגאון הספרדי רבי יהושע בועז ברוך זכר צדיק לברכה, שכיהן כרב באיטליה בתקופת מרן רבי יוסף קארו זצ"ל.
משפחתו היתה מספרד, והוריו גלו בגירוש ספרד (בשנת ה'רנ"ב) לאיטליה. בגאונותו העצומה, חיבר בצעירותו את הפירושים החונים על דף הגמרא, אשר הם לעיניים לכל לומדי התלמוד, הלא הם "עין משפט נר מצוה"- המציין לכל הלכה ברמב"ם ולכל מצוה בסמ"ג ('ספר מצוות גדול' לרבי משה מקוצי). פירוש "מסורת הש"ס" המציין היכן מופיעים דברים מקבילים במקום אחר בתלמוד, ושם הובאו גם הערותיו והגהותיו על התלמוד, ו"תורה אור", המציין מה מקורו של כל פסוק המובא בגמרא.
ואכן כל התורה היתה מונחת בכיסו כמשה בדורו (בלי להתייעץ עם "הרב גוגל" או לחקור את דודה ויקיפדיה), ובספרו הגדול "שלטי הגיבורים" על דפי הרי"ף (רבי יצחק אלפסי), הביא את דברי הראשונים, וחידש חידושי דינים בהלכה, ושם במסכת שבת (על דף סד' עמוד ב' המובא בפוסט הקודם דלעיל) כתב באריכות להתיר חבישת פאה גלויה לנשים נשואות, והביא ראיה וסמך לזה מהגמרא הנ"ל במסכת שבת ומהגמרא במסכת ברכות (דף כד' עמוד א'), והניף ידו שנית בהגהות 'עין משפט' למסכת נזיר (דף כח' עמוד ב').
וזו לשונו הזהב במסכת שבת דף כט' עמוד א' בדפי הרי"ף (מלווה בתרגום הארמית, הארות וביאורים של עבדכם הנאמן (רוב הזמן) בסוגריים, חיתוך ענינים פחות נוגעים לנידון דידן, פתיחת ראשי תיבות והארכת קיצורים):
"יראה מזה (מדברי המשנה בפוסט הקודם שאסור לאישה לצאת בשבת בפאה נכרית לרשות הרבים אלא רק לחצר) להביא ראיה וסמך לנשים היוצאות בכסוי שערות שלהן כשהן נשואות אבל במקום קליעת שערן נושאות שערות חברותיהן.. שהאשה יוצאה (רק לחצר) בפאה נכרית בשבת ופירשו המפרשים כי פאה נכרית היא מגבעת ידבקו בו שער נאה והרבה ותשים אותו האשה על ראשה כדי שתתקשט בשער (שימו - שוב ראיה שהפאות של פעם היו מקושטות, נאות ונראות כשיער טבעי!)והתם (ושם במשנה) באשה נשואה מיירי מתניתין (מדברת ועוסקת המשנה שם באשה נשואה ולא רווקה!) מדקאמר בגמרא שהטעם משום שלא תתגנה על בעלה הרי דבנשואה מיירי.. (מזה שבהמשך הסבר הגמרא על המשנה נותן האמורא עולא טעם לדעתו של רב- האמורא המפורסם- וטוען שהתירו לאשה לצאת רק בכבול {מין כיפה גדולה} ובפאה נכרית ולא בשאר תכשיטים כדי שלא תתגנה {תתכער} בעיניי בעלה.. מכך מוכיח ה'שלטי גיבורים' שמדובר בנשואה או אם תרצו להמתיק את הגלולה- ב"רווקה" עם בעל..) ומשמע להדיא (ומובן בפירוש) שמותרות בנות ישראל להתקשט בהן דשער באשה ערווה דקאמר לא הוי אלא בשער הדבוק לבשרה ממש ונראה גם בשרה עם השיער (שהרי איסור 'שיער באשה ערווה' שנאמר, מתכוון רק על השיער האמיתי המחובר לבשר הקרקפת, וגם בשר הקרקפת עצמו נחשב ערווה.. המצב העגום המתואר בזאת מזכיר כל מיני כיסויי ראש חלקיים ובעייתיים בדורות האחרונים בכלל ובדורנו המיותם בפרט..) אבל שיער המכסה שערה אין כאן משום שער באשה ערווה וגם לא משום פרועת ראש (והוא נועל בזאת עם סיסמה בלתי ניתנת לפיצוח את היסוד ההלכתי שאף פוסק לא חלק עליו- שער תלוש אינו ערווה! גם אין כאן בעיה הלכתית של גלוית ראש למרות שהיא נראית ככזו- בכל אופן זהו כיסוי ראש גמור) ונראה דלא שנא שערות דידה לא שנא שערות של חברת (זה לא משנה אם השערות של הפאה נחתכו מראש אותה האישה עצמה וחזרו לראשה בתור שיער תלוש או נחתכו מראשה של חברתה.. אגב, בימינו החמירו עוד יותר מכך- שלא לעשות פאה משערות אותה אישה אלא רק מאישה אחרת..) כל עוד דעבידי (כל זמן שהן עשויות) לכיסוי השער והן תלושות אף על פי דקישוט הוא לה כדי שתראה בעלת שער אין בכך כלום ושפיר דמי (למרות שזה קישוט בשבילה ויפה לה והיא נראית בעלת שיער אין בזה שום בעיה וטוב ויפה דומה ונראה העניין!). ואע"ג דאמרינן (ואף על גב שאמרנו ב) סוף פרק קמא (ראשון) דערכין (של מסכת ערכין) (דף ז:) דפאה (שפאה) נכרית המחוברת לשיער ממש דהוי (שהיא) כגופה ממש, מכל מקום לא נאסר בשביל כך לצאת בה ולהתקשט בה, דהא (שהרי) על כרחך אותן הצדקניות דקאמר התם (שאמר שם [בערכים]) היו מתקשטות בפאות ההם, ובנשואות מיירי התם (מדבר שם), דקאמר (שהרי אומרת:) תנו שערי לבתי (כלומר יש לה בת בהיותה נשואה). ואין לומר שהיו משימות צעיף או מידי (משהו אחר) על הפאה נכרית, דאם כן מאי אהני (שאם כן מה מועיל)אותו קישוט, הרי כל עצמו של אותו קישוט לא הוי אלא בשביל שתיראה בעלת שיער, אלא פשיטא דמיירי (פשוט שמדובר) שהולכות בשערות מגולות. ולכשתעיין סוף פרק קמא דערכין (שם), ופרק מי שמתו (ברכות כד.) בדברי רש"י שם ובדברי הרא"ש (סי' ל"ז), תמצא דאין (שאין) איסור בשיער אשה משום ערוה אלא במחובר לבשרה וגם שהבשר נראה עם השיער כדאוקימנא (כפי שהעמדנו), ועוד הארכתי בזה בחידושי בס"ד (בסייעתא דשמיא [בסיוע השמיים])".
עד כאן לשון קודשו.
אך כמצופה, לאחר שקט אבסולוטי של כ-1500 שנה מאז הוזכרה הפאה לראשונה במשנה- גם לאחינו הפוסקים האשכנזים היתה תגובה על הנפת שלט הפאה הנכרית בגבורה מכיוון ספרד וגלילותיה. בשבוע הבא - בעזר היוצר יתעלה שמו- נביא ונלמד גם את דבריהם, בהיותנו פלורליסטים ובעלי בטחון איתן בשיטה ההלכתית אשר הנחילונו רבותינו ומצוידים אנו לבטח באמונת חכמים שבוודאי לא תיפגם אם נילמד גם פן תורני סותר... ואדרבה- היא אף עשויה להתחזק..
שלכם, מזכ"ל 'איגוד הספרדים למען קדושת הפאה',
יפתח לוזיה