הגאון הספרדי המפורסם ביושר עיונו - רבי משה כרייף (כ'רייף) זצ"ל היה מחכמי תוניס.
ביצירתו התורנית על מסכת נזיר - "באר משה" (בדף כ"ח עמוד א'. נדפס בשנת ה'תרי"ב- 1851 למניינם, מספר שנים לאחר פטירתו) - הוא תמה על האוסרים פאה, כותב כדעת ה'שלטי הגיבורים', מחזק את דבריו וראייתו ממסכת נזיר, ואף מקשה עליו- כיצד הוא חשב לאסור בדין שההיתר בו כה פשוט?..
והרי קושייתו פרושה לפניכם כשמלה: "ומיהו (ומכל מקום) יש להבין כוונת הגליון (ה'שלטי הגיבורים'- ראש המתירים כמבואר בפוסטים הקודמים) מאיזה טעם הוה סלקא דעתך (עלתה לו מחשבה) דאסור (שאסור)".
והוא אף מיישב את שאלתו: "ונראה שדרך הפאה הנכרית שהיו עושים היה מנהגם להניחו מגולה והוה סלקא דעתך (היה עולה על הדעת) דאסור (שאסור) מפני מראית העין שיאמרו שערה ממש ו(הרי) שער באשה נשואה ערווה ודו"ק (ודקדק ותמצא קושטא- אמת)".
המורם מדברי קודשו של הרב התוניסאי שלנו:
א. המתיר פאה נכרית זקוק לסיבה מבוססת כדי להתיר דבר שפשוט ומובן שמותר ואין שום מחשבה הלכתית לאוסרו. זה כמו שרב יפסוק שמותר לנו לאכול חלב לאחר שש שעות המתנה מבשר... הרי כולנו נתמה עליו תמיהה רבתי כפי שתמה רבי משה כרייף על היתר הפאה של ה'שלטי הגיבורים'...
ב. לבסוף הוא אכן, אפוא, מתרץ סיבה שלכאורה בגינה היה טעם לחשוב שהיא אסורה- מראית עין, שמא יחשבו הרואים שזהו שערה האמיתי ועוברת על איסור חלילה. אך כאמור בפוסטים הקודמים טעם זה לאיסור לא קיים בדורות האחרונים כלל ועיקר.
ג. לפי הביאור שלו (כנ"ל) בדעת ה'שלטי הגיבורים'- לא חשש ה'שלטי הגיבורים' למראית עין כלל והתיר על אף החשש הזה. וכן סבר הוא בעצמו כנ"ל.
ד. הוא מעיד כאלף עדים שהפאות בזמן ה'שלטי הגיבורים' (לפני כ-500 שנה) היו נחבשות ללא כיסוי מעליהן והיו נראות ממש כשיער אמיתי עד שהיה חשש כי יחשוב אֵי מִי שהוא ממש שלהן..
מאחל לכולנו להוריד את כל המסכות ולחבוש רק פאות!
יפתח לוזיה.