הגאון האדיר רבי שלום משׂאשׂ (כ"ב בשבט ה'תרס"ט- י' בניסן ה'תשס"ג, 13 בפברואר 1909- 12 באפריל 2003 למניינם) היה רבה הראשי של העיר קזבלנקה שבמרוקו, אחר כך רבה הראשי של מרוקו, ולימים הרב הראשי הספרדי וראש אבות בתי הדין של ירושלים במשך עשרים וחמש שנה. חיבר ספרים רבים בהלכה ובאגדה, ונחשב לפוסק הלכה חשוב ביותר שהוציאה מקרבה יהדות מרוקו במאה העשרים.
אוצרות דברי קודשו בלתי נדלים, גאוניים, נבונים ועמוקים ואמליץ בחום לכל יהודי באשר הוא לעיין בהם במילואם, אך כמובן שכאן ליקטתי (בקושי, השתדלות והתלבטות מרובים יש לציין) רק את העיקר. יש להדגיש כי חלק מהדברים שיובאו לקמן הינם תשובה ולמעשה סתירה ומחלוקת עזה ויסודית על דעת הגאון רבי עובדיה יוסף עליו השלום, שחלק עליו בעוד עשרות הלכות חמורות, אך עם זאת אהבו זה את זה אהבת נפש, ולרגל הוצאת ספרו המובא לקמן של הרב משאש (בו הוא דוחה כליל את דברי הרב עובדיה כאמור), כתב לו הרב עובדיה בזו הלשון: "שמועה טובה תדשן עצם, שמחנו מאוד לשמוע כי כבוד הרב הגאון הגדול מבצר עוז ומגדול, המאור הגדול לממשלת התורה, רבה הראשי של ירושלים, כבוד מורנו הרב רבי שלום משאש שליט"א, עומד להוציא לאור את ספרו שמש ומגן חלק שני, על ארבעת חלקי השולחן ערוך, אשר אין ספק שיהיה לתועלת רבה לכל יושבי על מדין ולכל מורי ההוראות בישראל, לדון ולהורות, לשעה ולדורות.. וכבר זכה להוציא לאור את חיבוריו הגדולים "תבואות שמש" על ארבעת חלקי השולחן ערוך בארבעה כרכים, בהם הוא צולל בעמקי ים התלמוד והפוסקים בחריפות ובקיאות עצומה ובתוכם בירור להלכה ולמעשה.. וסמכות פסיקתו היא בעלת משקל רב בעולם התורה."
וכן מובא בהקדמה לחלק ד' של ספר הרב משאש, שיצא לאור לאחר פטירתו, מה שכתב אודותיו הגאון הרב עובדיה עליו השלום: "נודע בשערים המצויינים בהלכה, הגאון המפורסם בקצוי תבל רבי שלום משאש זכר צדיק לברכה, שהיה רבה של ירושלים במשך עשרים וחמש שנה.. כל באי שער עמי יודעים כי נקשרנו בעבותות אהבה כל ימי חייו של הגאון הצדיק זכר צדיק לברכה...
...והנה למרות שבכמה עניינים היינו חלוקים בהלכה, אולם מתקיים בנו את והב בסופה (ראה קידושין ל:) והיינו תמיד באהבה ואחווה, וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
ולאחר הקדמה חיונית זו, הרי לפניכם דברי קודשו הנכוחים וישרים כפלס של הרב משאש עצמו בשו"ת (ספר שאלות ותשובות) "תבואות שמש" חלק 'אבן העזר' סימן קלז'- קלח' ובשו"ת "שמש ומגן" חלק ב' אבן העזר סימן טו'- יז' וחלק ד' 'אבן העזר' סימן צג':
"גם פה קזבלנקה ראיתי לכל המתחסדים וחסידי חב"ד בכלל שכולם לובשים פאה נכרית גלויה בשוק בלי כיסוי כלל, וסומכים ודאי על 'בעל התניא' (רבי שניאור זלמן מליאדי- האדמו"ר הזקן) זכר צדיק לברכה שנמשכין אחריו בכל עניניהם, שהוא ידוע לחסיד וקדוש ועם כל זה התיר בזה".
" וכן נראה לי נכון לעשות כך שנשי הרבנים והתלמידי חכמים לא יהיו שפלים ובזויים משאר העם, רק שהם מגלים באיסור (שאר העם שאינו מכסה ראשו), והם יגלו בהיתר, ככה הבעלים לא יביטו על שאר נשים, וגם על ידי זה נוכל למשוך שאר נשים העושים באיסור שיוכלו לעשות בהיתר על ידי פאה נוכרית, דלא שווקי היתרא ועבדי איסורא (לא נניח ונעזוב את 'היתר פאה' ולבסוף נעשה איסור- נלך בגילוי ראש לגמרי). לא כן אם נלך לחומרא (-כביכול "נחמיר" לא לחבוש פאה) אזי מעולם לא ילבשו מטלית על ראשם שהוא מנוולם וישארו כל ימיהם באיסור".
"והנה אמת נכון הדבר (-כוונתו לדברי הרב עובדיה המובאים לעיל בספרו, שהפאה נעשית במומחיות רבה ונראית כשיער אמיתי. ולהאיר שהוכחנו בעבר כי מאז ומעולם הפאה היתה נראית כשיער אמיתי וזהו כל עניינה, אין שום חידוש בדורנו, אולי למעט יעילות וזריזות ביצירת הפאה), אבל הלא על כל פנים לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם. ואם באנו לזה, הלא כמה נשים יפיפיות שאפילו יכסו ראשן מטפחת ובצעיף, הלא רק מחמת רוב יופיין יש גירוי יצר הרע, האם נאסור עליהם לצאת לשוק, או נאמר להם לכסות פניהם כגויים כדי שלא יביטו בהם אנשים? וגם ישנם היום הלובשים איזה כובעים או מטפחות על ראשן יוצאים מן הכלל ובוחרים בזה יותר משערותיהן (יש נשים בודדות שאפילו ללא קשר לדת מעדיפות לחבוש כובע יפה או לחילופין בנדנה יפה וזה יותר יפה משיערן הטבעי כשהוא ללא קישוט שכזה..), ויש בזה גירוי יותר מהשיער, האם נאסור להם? גם צורת המלבושים של היום נשתנו, ואף על פי שמותרים על פי הדין, יש בהם גירוי יצר שמייפים האישה מאד, האם נאסור להם? אלא ודאי כל מה שהוא מותר על פי הדין, בין אם תכסה בבגד, או בשיער, העיקר הוא שלא יהיה מגופה הוי ליה (הרי הוא לה- לאישה) מלבוש על ראשה, ואין לנו להיכנס אם הוא מייפה אותה או לא, דזהו (שזה) עניין הגברים שחובתם שלא להביט, ואפילו תהיה מכוסה בכובע אין ראוי להביט".
"והנה אם באנו לשפוט בשכל הישר, נראה ברור שהיום שנשארים בגילוי הראש לגמרי, לא ניתוסף שום הרהור בין אתמול קודם שנישאת להיום אחר שנישאת, שלא נראה שום שינוי בגופה שיעורר ההרהור, ודווקא בימי קדם שהיו מכסין ראשם משעת הנישואין והלאה, אז אם תחזור לראותה מגולה באיזה מקרה, ודאי שיש גירוי יצר, כיון דאתמול (שאתמול היה שערה) מכוסה, והיום רואה דבר חדש, שערותיה מגולות, לא כן באלו שלא כיסו לעולם, (כלומר בימינו כשהרבה נשים סביבנו כלל לא מכסות ראשן כמו פעם, וגם מי שמכסה לא מכסה כדרוש, אזי בין כה וכה גברים רואים שערות אשה אמיתיות וגלויות רוב הזמן וכמעט בכל מקום) אין כאן הפתעה ולא הרהור חדש, גם חציפות אין כאן בדבר שהכל עושין, ומטעם זה התירו לקרות קריאת שמע כנגד הנשים הבאים מאירופה שרגילין לגלות ראשן, וזה ראיה גמורה שאין כאן הרהור".
"ולכן לעניות דעתי, אדרבה ראוי להקל בזה לנשים צדקניות לעשות פאה נוכרית, ולהשוותן עם שאר נשים שעושין באיסור והם יעשו בהיתר (הכוונה שייראו יפות כנשים שהולכות בגילוי ראש אך עם זאת לא יעברו כמוהן על איסור), ולא יהיו בין הנשים כחוכא ואטלולא (-צחוק וצהלה, לעג וליצנות.. כלומר ההולכות עם מטפחות בין נשים שאינן חובשות כיסוי כזה, נראות מגוחכות וגורמות שיצחקו עליהן). וגם לגבי הבעלים שלהם ראוי לחוש שיהיו נשיהם מלובשות בהיתר לרוח הזמן, ולא בשביל שאני זכר ותלמיד חכם הפסדתי שתהיה אשתו פחותה משאר נשים. וגם כדי שלא יבואו לחשוב ולהביט באישה אחרת".
"ולא היה שום מנהג בזה כדי להצטרך לפרוץ גדר, ואדרבה לאידך גיסא, רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחוץ לארץ, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר (רק קצת) מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים (העוני שלהם- פשוט מכיוון שפאה הכי זולה ופשוטה עולה יותר ממטפחת הכי משובחת) או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו את עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נוכרית".
"ומצווה רבה לפרסם ההיתר כדי למשוך נשי הדור החדש המגלות ראשן לגמרי שיבואו ללבוש פאה נוכרית בהיתר. לא כן כאשר שומעים דעת האוסרים, אזי לדידהו (בשבילן) שאין עולה על דעתם ללבוש מטפחת, אומרות כיוון שכן הוא שהאיסור שווה, (כלומר האיסור חמור, מוחלט וגורף ואין אופציה הלכתית אחרת אלא רק מטפחת וכיוצא בה) טוב להישאר חופשי בשיער גלוי לגמרי. לא כן בשמעם מדת ההיתר, אזי יבואו לבחור בטוב ולמאוס ברע".
"ובפרט שמעשה רב דכולי עלמא (של כל העולם) נשים חסידות ורבניות ספרדיות ואשכנזיות לובשות זה ואין פוצה פה, ולכן אין להרעיש העולם על זה, ותורה אחת ומשפט אחד הוא לכל, והדבר ברור להלכה ולמעשה להתיר, וגם מצווה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן ולכל העולם בהיתר, ולא להתנוול על ידי מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות חס ושלום, וכמה חששו חכמינו זכרונם לברכה והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".
"ולעניות דעתי אני רואה במנהג זה (של חבישת פאה) דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו.. והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", (לכאורה הרב מתכוון לפסוק "ונקה האיש מעון" כלומר בחבישת מטפחת לבד ישנו עוון, שאי אפשר לומר שהוא נקי וחלק..) כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן (הכוונה לאותו כיסוי, ובמקרה הזה- כובע, שאמור להצמית, לתפוס ולכסות את השיער) ועיניי ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכיסהו והתגלה. ואף שיש פוסקים שהתירו (לגלות חלק מהשיער) וסמכו על מהר"ם אלשקר (-מורנו הרב משה אלשקר, פוסק מלפני כ-500 שנה), מכל מקום הלא ההיתר שלו גם כן מטעם מנהג שנתחדש וכמו שכתב הראשון לציון שליט"א.. (-שיחיה לימים טובים אמן, כוונתו לרב עובדיה שהיה אז בחיים והתיר גילוי חלק מהשיער על סמך היתרו השנוי במחלוקת קשה של המהר"ם אלשקר הנ"ל) ..ולפי זה כיוון שגם לאלו צריך להתיר מטעם מנהג חדש שנהגו להקל וכמו שכתב הראשון לציון שליט"א, אם כן טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא (יש במטפחות ובכל כיסוי שלא מכסה לגמרי כהלכה איסור מפורש מהתורה) שנגלה שערה מגופה ממש".
"וגם המחמירין יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר".
"ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם".
"ולפי רוח הזמן הנושבת בעולם החדש הנותנת לנשים החירות להתייפות ולהתקשט, גם נשים החסידות יש בהם רוח החיה הזאת, ואי אפשר לעצור בעדן ולהניחם בשפל המדרגה כלפי חברותיהן. רק הן עושין מאמץ להיות כל עניניהן ע"פ ההלכה, וראוי לפוסקי הדור להליץ בעד דור שלם, זולת אם נוגעים באיסורא דאורייתא אזי אין מקום להליץ (כלומר אם לא מדובר בחשש איסור מהתורה עדיף להתיר וללמד זכות מאשר לאסור ולגרום לנשים תסכול, שפלות וזעם על החובה לכסות שיערן. ואעיר בזה שאישה המתוסכלת מכיסוי הראש שלה מטעמים המובנים ולא מהדרת לחבוש פאה, מוציאה את תסכולה באמצעות שיערותיה המבצבצות מבעד לכיסוי שלה וכנראה במוחש, ומה הועילו האוסרים?!- הרי יצא "שכרן" בהפסדן!...)
"זהו נראה לי להמליץ יושר על עם ישראל קדוש, וכל שכן שההלכה פשוטה וברורה להתיר. וגם מצוה ללובשה, כדי להמשיך את כל החילוניים ללובשה, וכמו שכתבתי בתחילה. והדברים ברורים."
"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אבן העזר (סימן קלח'), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש?_ קרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיוון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר (ראויה להתחתן עם כל אחד כי היא רווקה), לא כן אחר הנישואין דלא חזיא (שלא ראויה לאף אחד), והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה..."
ללא ספק דברים מתוקים מדבש ונופת צופים!...
בהמשך בהיעדר נדר נסכם ונחזק את דברי טהרתו של הרב במילים פשוטות לטובת כלל הציבור שליט"א.
שלכם, מורה דרך בחברת טיולי השורשים "אל פאתי מרוקו - תרבחו ותכסו"
יפתח לוזיה